אהוד בנאי

אהוד בנאי-ג'יש



ישראל


"יום ולילה יחלופו, יום ולילה, לילה ויום. ומה שיבוא ויהיה – כל הנסיון, כל המעשה, כל הכאב, כל היפי, כל השיר – הוא מה שהיה. הכל אובד, הכל חוזר, הכל נצחי, הכל אמור בשתיקת האדמה  ".
(מתוך הספר "החיים כמשל" – פנחס שדה)


30 שנה מיום פגישתם, חוזרים אהוד בנאי, ג'ורג' סמעאן וסאלם דרוויש זה אל זה, כמנהגם מאז, דרך הגשר היפה ביותר שיכול לחבר בין תרבויות, עמים, לשונות ואנשים – האמנות.

במפגש מרתק בין חברי הנפש הותיקים נוצר מופע שבבסיסו קשר חזק שנובע מתוך אהבה וכבוד בין אדם לאדם, לאדמה ולעם. בשירים ובסיפורים מלאי הרגש וההומור הם לוקחים אותנו לטיול בזמן, מחברים בין כפר ראמה הגלילי וירושלים של ילדותו של בנאי, מעלים למולנו את ניחוחות השוק בכפר ובמחנה יהודה, את הקולות והצלילים, את תחושת הרגליים היחפות ברגבים, את פני הקרובים ופני הרחוקים, שונים ודומים, נפרדים אך מחוברים, כפי שניתן לחוש בשיר הפותח "צור משלו אכלנו", שחולק את לחנו עם "אַסמַר אִללאוֹן" שיר עם ערבי ידוע, משמע הכל אחד הוא, והחיבור נוצר ממהותם של הדברים, האנשים והעמים, שהמשותף ביניהם רב על המפריד.

דרוויש, סמעאן, בנאי וגיל סמטנה (שהצטרף אל השלושה בהמשך הדרך) יוצרים מופע דו לשוני, ערבי-עברי, שמשלב בין שיריו הידועים של אהוד בנאי ובין שירי עם ערביים ושירים שכתבו יוצרים ערבים שונים כאחים רחבאני (שכתבו לזמרת הלבנונית פיירוז), בערב שבו מתחברים שני עברי הנהר, שבימים אלו נדמה שניצבים זה נגד זה, אל זרם אחד, זרם המוסיקה. 

אהוד על החיבור עם ג'ורג' וסאלם :
" ...אני לא מוצא שום סתירה בין הקשר שלי, ההיסטורי והרוחני, לאדמה הזאת, שאבות אבותי הלכו עליה ואמרו עליה דברי חוכמה נצחיים, לבין הקשר של ג'ורג' וסאלם, לאדמה הזאת. להיפך. אני מוצא שיש לנו עוד אהבה משותפת, חוץ מהמוסיקה. התגעגענו אל האדמה הזאת כשהיינו בסן־פרנסיסקו ובניו־יורק, ואנחנו שרים לה וכותבים עליה, וכואבים את כאביה, ושמחים בשמחותיה, שלגודל הצער לא מרובות עכשיו. 
(מתוך מגזין "מסע אחר" - אהוד בנאי)


אהוד בנאי: שירה, גיטרה

 ג'ורג' סמעאן: שירה, עוד, כינור

 סאלם דרוויש: שירה ,כלי הקשה

 גיל סמטנה: גיטרה בס